הזכרון והשואה באמצעות האמנים

מיכה אולמן ורייצ’ל וויטריד

מיכה אולמן

מיכה אולמן הוא מן הבולטים והחשובים בפסלי ישראל. עבודותיו הייחודיות, בעיקר בפסלי בורות למיניהם, מאופיינות בדיאלוג מרתק בין החומר לסביבה, להיסטוריה, לפוליטיקה ולזיכרון. פסליו זכו להערכה רבה בישראל ובעולם. פסלי חוצות שלו מוצגים דרך קבע במקומות ציבוריים, ופסלים אחרים מוצגים בתערוכות רבות מן השורה הראשונה של האמנות העולמית.

לקריאה נוספת 

לינק 1

לינק 2

רייצ’ל וויטריד

רייצ’ל וויטריד היא אמנית בריטית המתמקדת בעיקר ביציקות של חללים. הרעיון העיקרי הנדון בעבודותיה של וויטריד הוא העיסוק בחסר, במה שלא נוכח, וזאת על ידי יציקת חללים שונים מתוך הסביבה הביתית והאורבנית. נושאיה יהיו לקוחים מתוך קשת של חפצים או אלמנטים שבהם אנשים יכולים להשתמש, לאחוז או לאכלס. אנו צופים בחפץ או באיזכור לחפץ שמוכר לנו משימוש יומיומי, ומנסים להשלים את החסר, לדמיין את החלקים שלא נמצאים, לדמיין את התחושות שעולות בנו כשאנו משתמשים בחפץ , במזרן, כיור, שולחן וכו’. 

לקריאה נוספת

לינק 1

לינק 2

לינק 3

שני אמנים אלו עסקו בזכרון השואה, הנצחה.

מיכה אולמן יצר את האנדרטה “הספרייה הריקה” שבריצפת כיכר בבל, אנדרטה לזכר שריפת ספריהם של סופרים יהודים וסופרים שנחשבו לליברלים וקומוניסטיים, בכיכר בבל ב 10 למאי 1933. באותה כיכר, שנקראה אז כיכר האופרה, נשרפו בערב אחד כ 20,000 ספרים בידיהם של סטודנטים ופרופסורים נאצים, בניצוחו של שר התעמולה יוזף גבלס. נשרפו ספרים של היינריך היינה, תומס מאן, פרויד, מרקס ועוד, כל זאת בלווי תזמורות נאציות  ולקול תשואות ההמון.

האנדרטה היא למעשה חדר תת קרקעי שבתוכו מדפים לבנים ריקים אותם ניתן לראות רק מהחלון שבתקרה - שהינה למעשה רצפת הכיכר. ליד האנדרטה הוצב לוח מתכת המצטט את הדברים שאמר היינריך היינה בשנת 1820 : “זו רק ההקדמה, במקום שבו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם אנשים”. ראיית הנולד שלו אכן מפליאה! לוח נוסף מספר על אירוע שריפת הספרים ב-1933.

הסבר על העבודה

רייצ’ל וויטריד

1. למד על פסל האנדרטה לזכר השואה שיצרה וויטריד. 

2. צפה בסרטון:

2. נתח את היצירה.

3. השווה בין היצירה של וויטריד לבין היצירה של אולמן