כריסטיאן בולטנסקי

כריסטיאן בולטנסקי 

זכרון קולקטיבי ומחיקת האינדבידואל

ביוגרפיה

כריסטיאן בולטנסקי החל את הקריירה האמנותית שלו בסוף שנות ה-60. תערוכת יחיד ראשונה הוא הציג בפאריס כשהיה בן 24, ב-1968 - השנה בה התרחשו בה מהומות הסטודנטים שקראו לשינוי חברתי. בתערוכה הציג לצד רישומים גם סרט שכותרתו היתה “החיים הבלתי אפשריים של כ”ב”.

במשך שנות ה-70 המשיך בולטנסקי לפתח את עניינו בביוגרפיות בדויות כשהוא משתמש בחפצים שהיו, או לא היו, שלו בילדותו ובתצלומים אמיתיים או מבוימים. העיסוק בביוגרפיה פיקטיבית עמד במרכז העבודה שלו שהוצגה ב”דוקומנטה” בקאסל ב-1972, התערוכה הבינלאומית המרכזית הראשונה שבה השתתף. החל במחצית השנייה של שנות ה-70, ובמיוחד אחרי 1984, הוא יצר סדרה שנקראה “אנדרטאות” והורכבה מתצלומים. בעבודות אלו נעשה העיסוק בשואה למוצהר. מאז יצר בעיקר מיצבים, פעמים רבות בחללים המשמשים לטקסים דתיים, ובלט כאמן שאינו תופש אמנות כבידור אלא, כפי שהצהיר, כתחליף לתפילה או לכל הפחות מקום לחשיבה.

האמנות של בולטנסקי מסרבת להיכנס למגירה כלשהי. הוא אינו חושש מדרמטיות וישירות, או ממתיחת טווח הרגש של הצופה עד למקום שבו האחרון מרגיש שכל תצלום, כל צללית וכל בגד ריק היה יכול להיות שלו והיה יכול להיות חלק מזיכרונו האישי. את התחושה הספציפית הזאת של חרדה בולטנסקי מצליח לעורר ולהנכיח היטב עד שהיא נהפכת לאוניברסלית.
לקריאה מורחבת:

ראיון עם האמן

ביוגרפיה באתר מומה

אתר האמן

יצירותיו

הסתכל בעבודותיו של האמן בקישור הזה:

יצירות האמן

ובחר את העבודה המועדפת עליך וענה על השאלות הבאות

מדוע בחרת בעבודה זו?

מה העבודה משדרת?

כיצד העבודה קשורה לנושא הזכרון?

כעט נבחן עבודה נבחרת וננתח אותה:

בכניסה ל”מונומנטה” (אירוע אמנות עצום שמתקיים בפאריס) הקים בולטנסקי קיר עצום מקופסאות ביסקוויטים חלודות שוות בגודלן, שכל אחת ממוספרת. בתוך מערך משבצות מסודר פרושים על הרצפה בגדי חורף, ובין משבצות הבגדים שבילים רחבים המאפשרים את הליכת המבקרים. במרכז מערך המשבצות מוצגת ערימה עצומה של בגדים בגובה של כשלוש קומות וזרוע אלקטרונית מרימה וזורקת בגדים שוב ושוב. ברקע מושמע פסקול שנדמה כהמיית מכונות, אך זוהי מניפולציה על הלמות לב של אנשים שונים מתוך ארכיב סאונד של פעימות לב שבולטנסקי אוסף בשנים האחרונות, גם בתצוגה זו. לבקשתו, מועד המונומנטה הועבר מיוני לחודשי החורף ובמקום אין חימום. הקור - הטמפרטורה היא בסביבות אפס מעלות צלזיוס - הוא חלק מהמיצב.

באולם הסתובבו צעירות וצעירים הלבושים בסווטשרטים שחורים עבים שעליהם נכתב בצבע לבן שהם מדריכים רשמיים בתערוכה. הם הדריכו קבוצות ויחידים בצרפתית, אנגלית וספרדית והטקסט שהם דיקלמו בחביבות רבה עסק במושגים כמו זיכרון קולקטיבי, יד המקרה ואצבע אלוהים, צבעוניות ומחיקת האינדיבידואל.  בהדרכה שניתנה למדריכים בהקשר לעבודה זו (הדרכה שארכה שבועיים) התבקשו המדריכים לא לקשור עבודה זו באירועים היסטורים או מקומות ספציפים וזאת על מנת לשמור על חופש האסוציאציות של המבקרים.

ספר על האסוציאציות שעבודה זו מעלה בך.

קרא בלינק הבא על השאלות שעבודה זו העלתה בקרב הצופים.

ניתוח היצירה

וכעת צפה והקשב לדברי האמן בסרטון הבא: 

לקריאה מורחבת:

לינק לכתבה